אלה המבחנים המרכזיים שבית הדין עושה

״40 החוקים״ שכל בעל עסק חייב להכיר

נעבור למבחנים עצמם – כך נדע אם מדובר ביחסי עובד מעסיק

מבחן הפיקוח והשליטה:

האם מדובר במועסק שאתם מכוונים את הזמן שלו, את ההתנהגות שלו, אתם מפקחים עליו והוא נותן לכם לקבוע.

כלומר הוא מוותר על הרבה דברים חשובים למענכם.

ככל שהפיקוח והשליטה שלכם יותר גדולים מצד אחד, וככל שהוויתור של העובד יותר גדול מצד שני – כך בית הדין ייטה לקבוע כי מדובר בעובד.

מבחן ההשתלבות (מן הכיוון החיובי):

האם המועסק הוא חלק מהעסק, האם אתם דורשים שיגיע לעסק באופן קבוע וצפוי, האם אתם משלמים בזמן קבוע וצפוי, האם אתם יוצרים ציפייה אצל העובד לתשלום צפוי והוא מסתמך על כך.

האם הסכום שאתם משלמים כל חודש הוא סכום קבוע (זה מראה על משכורת ולא עבודה לפי תקופה או תוצר), האם העסק מתנהג אל נותן השירות כמו אל עובד דהיינו בודק משמעת (כמו כולם), דורש ציות לנהלים של העסק (פרילאנסר חיצוני פחות מוגבל), העסק דורש ממנו להיות זמין דהיינו האם באמת הפך לחלק מהפעילות הרגילה של העסק (עצמאי ברור שלעתים אינו זמין, כי הוא בעסק אחר ונותן שירות לעסק השני שלו במקום לשלך).

מבחן ההשתלבות (מן הכיוון השלילי):

האם יש למועסק עסק נוסף מעבר לעבודה אצלכם, כלומר אתם עוד לקוח נוסף, מבין לקוחותיו הרבים, דהיינו הוא לא משתלב בעסק שלכם אלא הפרילנסר מפתח את העסק שלו.

הוא מבקש ממכם לא להיות עובד קבוע, כי הוא מעדיף להוציא לכם חשבונית כמו לכל לקוח אחר שלו.

הוא לא חלק רגיל של העסק. אם הוא עוזב, העסק יכול להתמודד עם זה והוא יכול להתמודד. 

הקבלן שוכר את עובדיו ומרוויח את כספו גם ממקורות אחרים.

כלומר הוא לא השתלב לגמרי בפעילות הרגילה, הצפויה והשוטפת של העסק – כלומר אם יש לו אופציות אחרות ואין לו תלות בעסק שלכם, אז הוא לא השתלב.

מבחן הציוד:

האם אתם מעניקים/רוכשים עבורו את כל הציוד שלו (או אפילו רק חלק) או הוא רוכש לעצמו.

האם הוא מבקש ממכם ציוד באופן קבוע (או רק פעם אחת), האם הוא מבקש ואתם רוכשים עבורו: נייד, רכב, עטים, בגדים, ככל שנתתם יותר ציוד, ואם מדובר בציוד יקר שמחליפים פחות כך יכיר בו בית הדין כעובד ולא כנותן שירות עצמאי, כי קשה יהיה לאותו עובד לפתוח עסק משלו או להתחרות. ככל שיש לו את הציוד כבר אצלו ומשלו כך נראה בו קבלן.

ככל שהדברים שאצלו יותר שלכם ושל העסק הוא יותר עובד.

דהיינו אתה המרוויח מכך ואתה השולט והוא תלוי בך כי כשירצה לעזוב הוא צריך לעשות ויתור יותר גדול (כך שאם היחסים יסתיימו – אין לו יכולת להמשיך עם הציוד ולשרת אחרים) כך נטיית בית הדין לקבוע כי הוא עובד שלך תגדל.

כמובן אם הוא רוכש דברים קטנים וזולים זה עדיין לא קובע שהוא עצמאי, יש לזכור כי בודקים כל מקרה לגופו, ככל שיש לו יותר ציוד משלו, עובדים משלו מרפאה משלו וכו׳ – כך בית הדין יקבע כי מדובר בנותן שירות עצמאי ולא מדובר בעובד. 

אם המועסק מגיע כל יום לאותו שולחן והשולחן הוא אצלך, והציוד בו הוא משתמש שייך לכם, אז למרות שהוא מוציא לכם חשבונית כל חודש בתשיעי (כמו העובדים האחרים שלך) יהיה קשה לקבוע כי הוא פרילאנסר.

מבחן התלות האישית:

אם נותן השירות לא מגיע לעבודה מי מביא מחליף? אם אתם נדרשים להחליף אז הוא עובד אם הבעיה היא שלו והוא מתמודד איתה ושולח לכם מחליף – אז הוא קבלן.

מבחן הרצון של הצדדים:

אם אתם מציעים למועסק אפשרות לבחור בעצמו

אם לעבוד כעובד רגיל או כעצמאי והוא בחר בעצמאי

כי כעצמאי הוא רוכש לעצמו ציוד וכל מיני הוצאות הוא מוציא כהוצאה מוכרת וכי הוא רוצה יותר גמישות וכי הוא רוצה לתת שירות לגופים שונים ורוצה שאיש לא יוכל לפטר אותו.

אז יש לתת לרצון ולבחירה שלו משקל ולכבד אותה.

בית הדין רוצה לראות ואתם צריכים להוכיח שנתתם לו אפשרויות בחירה אמיתיות והוא זה שבחר – בין שתי האופציות.

הוכחה נוספת היא למשל גובה התשלום. נהוג לשלם לעצמאי יותר בלפחות 25 עד 75 אחוז מהסכום שהייתם משלמים לעובד שכיר. אם באמת שילמתם יותר זה מחזק את העובדה שהעובד הרוויח מספיק ולכן היה בוחר להיות עצמאי (כי חלק מהדברים הוא יכול לנכות ויש לזה יתרונות מס) ולהוציא חשבונית. ואין מדובר בניסיון שלכם להימנע בצורה פלסטית מיחסי עובד מעסיק כי למעשה אתם אדישים או אפילו יצאתם בהפסד מההסכמה להכיר בו כקבלן.

אם תרצו לקבל מייל עדכון כל פעם שמתפרסם דף חדש מהספר. כל שאתם צריכים לעשות הוא להכניס את המייל שלכם כאן.

(*המייל לא ישמש לצרכים מסחריים) – הספר יחסוך לכם כסף בקנסות ותביעות ויתרום לניהול העסק ועובדיו.

הספר אינו בתשלום עד שיפורסם במלואו.